הוכחת מציאותו של כוח עליון, על-טיבעי, על פי שלושת החוקים הראשונים של התרמודינאמיקה. 

האם יש או אין כוח עליון? ישנם מספר רב של דרכים לבחון את העניין ואף להסיק מסקנה אמיתית. אבחר להתחיל בדרך אחת, הנראית לי אולי לא המבוססת ביותר ואולי לא הפופולארית שבכולן, אך היא דרך ההוכחה הישירה ביותר ולכן גם הברורה והבהירה שבכולן בדרכי ההוכחה.

על מנת להתחיל לבנות חשיבה רציונאלית עובדתית ומוכחת בצורה הטובה ביותר, נצטרך להתבסס בראשית על ניסיונו המחקרי של המדע בכל הנוגע ל"הוכחה מדעית", או "נוסחה מדעית" מפני שזהו הניסיון האנושי במיטבו. לפיכך אל לנו להתעלם מהניסיון רב השנים אותו צברה האנושות, ממאות השנים בהן בוצעו תצפיות והוגדרו נוסחאות על בסיס עובדתי בתהליכי הגדרה ולמידה מחקריים. כבר אמרו חז"ל "אין חכם כבעל ניסיון" ולכן נכון הדבר גם כאן. בהתייחס לצבירת ניסיון וידע עובדתי זה יהיה מן הראוי שנתייחס אליו בכבוד הראוי לו ובמקומו המתאים - לא יותר ולא פחות.

   על כל פנים, איננו מחויבים לשום "תיאוריה מדעית" מפני שלא  ניתן לעולם להוכיח תיאוריה מדעית. לעומת זאת ניתן להפריכה עם כל תגלית אמפירית, תצפיתית אחת הסותרת את התיאוריה. ישנן תיאוריות אותם נוטה המדע לקבל בשל האוסף הרב של נתונים ותגליות עובדתיות שהצטבר לגבותן. הגם שאין לנו מחויבות כל שהיא לקבלן, יהיה זה אך הוגן להתייחס אליהן ואל נקודת המבט ההשקפתית החדשה, שאותה התיאוריה מנסה להציג, ולבחון אותה לאורן של העובדות המדעיות התומכות בה, על מנת לקטלג אותה, אם לנו, אם לצרינו, כלומר, האם היא תומכת ומעצימה את האמונה באלוקים, או בהשגחה, או סותרת את כל הנ"ל. לכן, נבחן את משמעותו האמיתית של הידע המדעי שהצטבר באמתחתה של האנושות בדרכי המדע ואת משמעותו הישירה לגבי הסוגיה העומדת לפנינו.

   "החוק הראשון של התנועה" (התרמודינאמיקה), על פי חוקי הפיזיקה הקלאסית, מהמפורסמים ביותר הוא "אין תנועה בלי מניע".

למעשה ידוע למדע כיום כי עצם קיומו הפיזי של כל עצם מטריאלי כרוך בתנועה מתמדת של חלקיקים המכונים בשמות משמות שונים כמו: אטומים, אלקטרונים, נויטרונים, ופרוטונים ועוד. חלקיקים אלו נעים במהירות גדולה מאוד עד כי העין האנושית הבלתי מזוינת כלל אינה מבחינה בקיומם, ובוודאי שלא בתנועתם של אותם החלקיקים, למרות שקיומם ותנועתם איננו מוטל בספק.

   פעמים נדמה לנו כי החומר המטריאלי הדומם הקיים ביקום הינו פשוט "חומר מת", וכי אין בו שום "חיות". ידוע לנו היום כי זו היא אשליה, טוען המדע, מפני שכל עצם דומם אשר נראה חסר כל תנועה או חיות, יש בפנימיותו תנועה גדולה מאוד רבת עוצמה של חלקיקים. אם לרגע תחדל תנועתם זו של החלקיקים, יהפוך החומר הקיים בין רגע מ"יש" ל"אין", הוא פשוט יעלם כלא היה מעולם. עצם קיומו המטריאלי של היקום, גם אם נתעלם מכל התנועה הנראית לעין, מצריך תנועה מתמדת של החלקיקים המרכיבים את החומר ברמת המיקרוקוסמוס, על מנת לחולל את הפלא המתמיד לנגד עיננו - התהוותו הקיומית המתמדת של העולם החומרי בצורתו הפשוטה ביותר, עוד בטרם יתחיל היקום החומרי לנוע ברמת המאקרו.

   נוכל היום לומר כי התנועה המתמדת של החלקיקים המיקרוסקופיים ביקום מהווה תנאי בסיסי להמשך התהוותו של החומר מבחינה מדעית, עד כי נוכל לומר כי בהעדר תנועה מיקרוסקופית זו, אין קיום לחומר אותו מהווה התנועה.

   לפיכך, אם החוק הראשון של התנועה קובע כי אין תנועה בלי מניע, כי אז משמעותו הישירה היא כי "אין קיום מטריאלי בלי מקיים", כלומר החומר מצד עצמו איננו יכול להתקיים מעצמו, הוא זקוק למניע תמידי של כל חלקיקיו שיקיים אותו, מפני שאין קיום לחומר בלי תנועה והלוא "אין תנועה בלי מניע". לפיכך גם "אין קיום בלי מקיים".

   כאשר אנו בוחנים עובדות מחקריות מנקודת המסקנה וההוכחה הפיזיקאלית-מדעית, המגדירה בחוק הראשון של התרמודינאמיקה (חוק התנועה במדעי הפיזיקה) האומר "אין תנועה בלי מניע", למעשה הכתובת כתובה על קירות האוניברסיטה בפקולטה למדע, מפני שאם "אין תנועה בלי מניע", כי אז הנגזרת והמסקנה המתבקשת היא כי "אין קיום בלי מקיים".

   כמו כן, על פי תיאוריית המפץ הגדול, לפיה התנועה הראשונית ביותר ביוניברס בתחילתו של ציר הזמן, או יותר נכון בנקודה הבראשיתית הקדמונית  לציר הזמן היא "המפץ הגדול", הפיצוץ הוא התנועה הראשונה ביותר שידע היקום. לכן, אם "אין תנועה בלי מניע", כי אז המסקנה המתבקשת היא כי "אין פיצוץ בלי מפוצץ".

גם עצם הקיום וגם מאורעות הזמן וההיסטוריה, שניהם מצריכים זרימה ותנועה מתמדת. היקום כולו זורם בצורה גלית, או קווית. ציר הזמן, עונות השנה, קיץ חורף, סתיו, אביב, הכוכבים והמזלות נעים במסילתם, השמש, הירח, כדור הארץ, הגלאקסיות והיקום כולו, בתנועה מתמדת, המיקרו והמקרו, האטומים והכוכבים. גם מעגלי החיים, כמו שכותב אריסטו. כל החיים בזרימה ובתנועה מתמדת. הרך הנולד הופך לילד והילד המתבגר לנער והנער המתבגר הופך לאיש והאיש המבוגר לאיש זקן, המוות והלידה, מעגל חיים, או לפחות זרימה מתמדת קווית, או מעגלית, אין זה ממש משנה, פשוט מפני ש "אין תנועה בלי מניע", "ואין חיים בלי תנועה". לכן גם - אין חיים בלי מחייה".

   זו היא איננה מסקנה המתבקשת רק מתוך חוקי הפיזיקה הידועים לנו היום בנוסחתם ובהגדרתם. גם אריסטו הסיק כך בהשתמשו בתבונה האנושית, ברציונאל  המכיר בעולמו, עולם הטבע, את כל גורמי התנועה היחסיים ויודע כי התנועה לעולם תחדל בסיבתם של הללו, בשל היותם במהותם סיבות וגורמים יחסיים, עד כי יכריח השכל, כי הנשגב מהטבע וסיבותיו, הוא המניע את כל התנועה העולמית הזו, זו אשר איננה חדלה ואיננה פוסקת, בניגוד לכללי הטבע עצמו. תכונתה זו של התנועה מעידה כאלף עדים על מקורה, ממנו היא באה, הלא יחסי, הנשגב מכל סיבות הטבע, משום שבטבעו, הטבע הוא רק יחסי ומתכלה.

   רעיון הגיוני זה, אותו ניסחתי לעיל, הביע מכבר סר איזיק ניוטון בשפתו וכך בדיוק כתב: "בשעה שאני מתבונן במערכת השמש וביתר הדברים הנפלאים של עולם הדומם והחולף, סבור אני כי כל זה יכול היה להיווצר רק בזכות חכמתה ותבונתה של ישות עצומה, הקיימת לעד, אשר יכולה ברצונה להניע לנצח את הגופים." (סר יצחק ניוטון אופטיקס, דובר פובליקישנס,1952,עמוד 370.)

      יצחק ניוטון כתב כך: "האלוקים הוא ישות אין סופית שולטת בכל, נצחית ומושלמת. הוא אלוקים חי, פיקח ועצום, הנעלה מכלל תבל ומושלם בהחלט, כול יכול ויודע הכול, הוא קיים מעולם ועד עולם, מאין סוף עד אין סוף, הוא מושל בכול  ויודע  הכול, ההווה ואשר יהיה... אנו מעריצים אותו ומשתחווים לו על ריבונותו." (סר יצחק ניוטון, העקרונות המתמטיים של הטבע בהוצאת וולפרס.)

  המדען זאן דאלנבר, פיזיקאי ומתמטיקאי צרפתי נודע, ממחברי האנציקלופדיה הצרפתית כתב כך: "איך שלא תתואר התהוות העולם, אין לסור משני עקרונות גדולים 1. זה של בריאה: משום שברור שהחומר שאינו יכול לתת הוויה לעצמו, צריך שהוא יקבלה מזולתו. 2. זה של התבונה העליונה, שהשגיחה לא רק על הבריאה, אלא על סידור חלקי החומר שלפיו נוצר העולם. אחרי שקובעים את שני העקרונות האלה אפשר להתמסר לסברות פילוסופיות שונות... מתוך הגבלה שאין לסור בשיטה המוצעת מזו שעליה אומר ספר בראשית, שאלוקים נהג ביוצרו חלקים שונים של תבל. מותר להגיד, כי בניין העולם לא תלוי רק בתנועה ובחומר המצורפים בדרכים שונות: משום שאלוקים, האדון הבלעדי של החומר והתנועה, השתמש בוודאי רק בשני העקרונות האלה לסידור העולם. אולם, הוא השתמש בהם בבינה שרק הוא מסוגל לה ושהיא עצמה מהווה את ההוכחה לקיומו. התועלת  הראשית שעלינו להפיק מהקוסמולוגיה, היא, שיכולים אנו לעלות על ידי החוקים הכלליים של הטבע להכרת יוצרו, שתבונתו קבעה את החוקים האלה, הניחה לנו לראות מה שיהיה הכרחי לדעת לשימושינו, או להנאתנו והסתירה מאיתנו את הנותר כדי ללמדנו לפקפק." (אנציקלופדיה דיוקסיאם אדישן, גאנאבה עמודים 591-592,594.)

   החוק הראשון של התרמודינאמיקה הקובע ש"אין תנועה בלי מניע", מעיד מעצם הגדרתו כי יש אלוקים, מפני שאין עצמים בתנועה ללא אנרגיה, או כוח, או ווקטור שפעל על העצם המטריאלי, על מנת לחולל בו תנועה או להניעו. אם ראית כדור סל או כדור רגל מתגלגל במורד הרחוב, היה איזה כוח שפעל עליו על מנת לגלגלו. תהיה זו בעיטת רגלו של ילד, או משב רוח, או כוח המשיכה שגרם לו להתגלגל ממקום גבוה למקום נמוך, או כל ווקטור אחר. על כל פנים, הכרח הוא כי כוח כל-שהוא פעל על הכדור על מנת לגרום לו לנוע.

   ישנה עוד השלכה ישירה ומשמעותית לחוק הראשון של התרמודינאמיקה על תיאוריית המפץ הגדול, הטוענת כי המפץ הוא התנועה הראשונה ביקום. לפיכך אם "אין תנועה בלי מניע", כי אז ברור כי "אין פיצוץ בלי מפוצץ", מפני שהפיצוץ גם הוא, בסך הכול, התנועה הראשונה, אשר גם היא כפופה לכללי התנועה של הטבע.

   על כל פנים, גם החוק השני של התנועה, המנוסח על פי כללי הפיזיקה, כולו 'אומר כבוד' ומעיד על קיומו של כוח עליון.

החוק קובע כי "עצמים מטריאליים אשר נמצאים בתנועה ישאפו לנוח בהזדמנות הראשונה", כלומר, הם אינם שואפים ליצור הרמוניה וסדר, אלא הם ישאפו לנוח מתנועתם בהזדמנות הראשונה האפשרית באי סדר, או בבלגאן, ובעיקר לנוח בהזדמנות הראשונה האפשרית, במקום להתאמץ, להמשיך ולנוע מעט יותר, ולנוח רק כאשר  הסדר, הארגון וההרמוניה מאפשרים זאת.

לפיכך, הסדר ביקום אינו יכול להיות מיוחס לחלקיקים המטריאליים עצמם. לחלקיקים המטריאליים הנעים בחלל אין את התבונה, או - התבונה איננה קיימת בחומר המורכב מחלקיקיו, להסתדר באופן כל-כך הרמוני, על מנת לייצור את חוקיות הקיימת בטבע, או את היכולת ליצור הרמוניה, או סדר, הקיימים בטבע, או אורגניזם חי ובפרט לא חיים אינטליגנטיים, שהיא פעולת יצירה מורכבת לכל הדעות. לפי חוק זה, השני של התרמודינאמיקה, תבונה זו של סדר איננה קיימת בחלקיקים המטריאליים שנמצאים בתנועה, או פיצוץ, לכל הדעות, על פי הגדרתו של החוק. תבונה זו חייבת, אם כן, להיות חיצונית לחומר ופועלת על החומר לארגנו ולסדרו בצורה הרמונית, על מנת ליצור, לברוא, או לעשות בו סדר אינטליגנטי, אותו אנו מוצאים ביקום בצורה של חוקים פיזיקאליים, כימיים, ביולוגיים ואחרים.

ככול שחולפות השנים אנו מוצאים יותר ויותר סדר וחוקיות ביקום. אנו מגדירים יותר ויותר חוקים ודבר זה נוגד את החוק השני של התרמודינאמיקה, הקובע כי החלקיקים שבתנועה אינם מקור הסדר. לפיכך, המקור לסדר רק פועל על החלקיקים בדרך לא טבעית, אם הסדר אכן קיים, כפי שעיננו ועיני המדע רואות.

   במילים פשוטות נוכל לומר שהסדר ביקום איננו טבעי. קיומו סותר את חוקי הטבע. על כן מקורו הוא העל-טבעי. הוא איננו בא ממקורות טבעיים, אשר אינם מאפשרים אותו לפי כל כללי הטבע.

   החוק השלישי של התנועה, המכונה בשם חוק ההתמדה, גם הוא מעיד על קיומה של הסיבה העל טבעית הראשונה, הפועלת מחוץ ומעל למערכת הטבע, על כל הקורה והמתחולל בו, מפני שהוא קובע כך: "כל דבר מטריאלי אשר נמצא בתנועה, ימשיך להתמיד בתנועתו זו, עד כי יפעל עליו כוח כל שהוא ואז תהיה התנגדותו של הדבר הנע, תשעים מעלות לכוח הפועל עליו, באותה העוצמה של הכוח הפועל עליו. כך תהיה ההתנגדות. מה זה מלמד אותנו? ובכן אם יטען מאן-דהוא לקדמות היקום, כבר סתרו אותו התגליות האחרונות של המדע, לפיהם היקום מתפשט מנקודת המרכז, מנקודת הפיצוץ, או מנקודת ההתחלה. היקום איננו סטאטי. הוא בתהליך דינמי של התפשטות, כפי שהוכיח זאת אדוויין האבל, כי שינויי הגוונים של הכוכבים, או הגלקסיות, מעידים על יקום מתרחק ומתפשט, דינאמי ולא סטטי, כפי שחשבו מאמיני התאוריה הקדמונית. אכן, תיאוריית המפץ הגדול עזרה מאוד לנפץ את אמונת הקדמות ולהוכיח כי הייתה התחלה, היה בראשית. אולם עדיין ישנם מדענים אשר חפצו לאשש את אמונת הקדמות של החומר, בטענה כי קודם המפץ הייתה אנרגיה קבועה ונצחית ביקום, אשר התפוצצה לפתע פתאום וייצרה את כל היקום. בכך חשבו מדענים אלו לאשש, עם מים צוננים, את תיאוריית קדמות העולם, למרות התגליות המעידות על בראשית, מתוך קבלתה של תיאוריית המפץ הגדול בידי המדע בשנת 1964.

   החוק השלישי של התרמודינאמיקה סותר את הטענה הקדמונית של אנרגיה קדמונית בחלל, מפני שאז נשאלת השאלה - מדוע לא התמידה האנרגיה הזו במצבה? מדוע היא התפוצצה? איזה כוח פעל עליה כדי לפוצצה? הלוא היא כל האנרגיה הקיימת ביקום? לפיכך, לפי החוק השלישי של התרמודינאמיקה הייתה אנרגיה זו צריכה להתמיד במצבה ללא שינוי, עד כי יפעל עליה כוח חיצוני לה, אליו תתנגד באותה העוצמה, תשעים מעלות לכוח. הלוא כן? תשובתם המזהירה של המדענים המצדדים בתיאוריה הייתה, כי למרות החוק השלישי של התרמודינאמיקה, אפשרי הדבר כי אותה אנרגיה הייתה לא יציבה ולכן היא לא נזקקה כלל לכוח חיצוני לה על מנת לפוצצה, על פי החוק השלישי של התרמודינאמיקה. כך, לכאורה, הצליחו מדעני התיאוריה הקדמונית להתחמק מהחוק השלישי הסותר את טענתם.

   אולם , תיאוריית הקדמות כשלה, מפני שאז נשאלת השאלה: אם האנרגיה הייתה לא יציבה, כיצד ניתן לומר כי היא תמיד הייתה? הלוא היא הייתה צריכה להתפוצץ מייד עם הופעתה? ואז נשאלת השאלה: אם היא הייתה צריכה להתפוצץ ברגע שהופיעה ביקום, כי אז היא לא הייתה שם קדמונית, אלא ברגע שהופיעה היא התפוצצה, ואז ברור כי היא לא הייתה - ואז היא הופיעה בחלל. אז מי יצר אותה? הלוא היא לא קדמונית? אם היא קדמונית היא חייבת להיות יציבה, ואז נשאלת מאליה השאלה - איזה כוח חיצוני פעל עליה פתאום, אם אותה האנרגיה היא סך כל הכוחות? הלוא אין כוח אחר ביקום? ואם יש, כי אז נשאלת השאלה במחזוריות שוב ושוב, האם היא קדמונית? מה גרם לה להפעיל כוח פתאום? מדוע היא אינה מתמידה במצבה, לפי חוקי ההתמדה של התרמודינאמיקה? אם היא חורגת מחוקים אילו הרי היא על טבעית! ואם היא אינה חורגת מן החוקים הידועים לנו, כי אז היא הייתה צריכה להתמיד במצבה הקדמון ולא להפעיל כוח על שום אנרגיה אחרת. גם החוק "אין תנועה בלי מניע" נכנס כאן לתמונה. מי הניע את האנרגיה הראשונית שפעלה פתאום על האנרגיה המתפוצצת? ומי קיים את האנרגיה הראשונית? הלוא אין קיום בלי מקיים? ומי פוצץ את האנרגיה הראשונית, אם אין פיצוץ בלי מפוצץ? אם הייתה אמורה להיות אנרגיית-על הפועלת ומפוצצת אנרגיה אחרת ומשליטה סדר, בניגוד לכללי הטבע, הרי אותה אנרגיה מארגנת היא אינטליגנטית, וקיימת מחוץ לכל כלליו של עולם הטבע, אחרת יהיו שייכים לגביה כל השאלות ששאלנו כמו, מי יצר אותה? ומי מפעיל אותה? וכיצד היא מסדרת, או מארגנת, בניגוד לחוק השני של התרמודינאמיקה. רק אם אותה "אנרגיה" מופקעת מכל כללי התרמודינאמיקה, נישאת בהכרח מעליהן, ואף מוכרחת להימצא מעל לכל תנועה שהיא, כסיבת התנועה הראשונית, לכן שולטת בהן ומכתיבה אותן.

   מעתה נוכל לומר כי היא על טבעית, ולכן היא איננה תלותית בשום הפעלה אחרת חיצונית לה על ידי איזושהי אנרגיה אחרת זולתה. היא נשאת מעל לכל הפירמידה ההדרגתית, האנרגטית שביקום ולכן היא איננה מוגבלת על ידי חוק ההתמדה המתקיים בפירמידת האנרגיה, מראש ועד סוף, ככל יתר האנרגיות המוכרות לנו בעולם הטבע, מפני שהיא "אנרגיית- העל", מופקעת מהטבע ומתנשאת מעל לכל כלליו.

    "אנרגיה" זו, "אנרגיית-העל", היא הסיבה הראשונית ומוצאן של כל האנרגיות האחרות הקיימות. קיומה הוא הכרח המציאות, או כורח נסיבות, אחרת אין כל קיום לשום אנרגיה אחרת הנמנית ב"פירמידת האנרגיה" כולה, מהמסד לטפחות, פירמידה המתקיימת רק בגין קיומה ובסיבתה של "אנרגיית- העל", המהווה את הסיבה הראשונה והבסיס לקיומה של כל אנרגיה, או כל תנועה ביקום.

   נמצאנו למדים: ראשית, כי עצם קיומה של "אנרגיית- העל", מהווה את "נקודת המשען", את "סיבת הכול" וכי היא מחויבת המציאות. כמו כן, למדנו גם, כי אותה "סיבת הכול" עליה אנו מדברים, מוכרחת להיות "כוח עליון", עליון מכל הטבע ומתנשא מעל לכל חוקיו, באופן שהוא איננו נתון במגבלתו של הטבע ואיננו מוגדר באמצעותו.